hebrew
וואו! חיפוש במחשב? זה קרה לפני יותר מ-50 שנה?!
יואו חברים, מה קורה?! תגידו, חשבתם פעם איך המשטרה מחפשת היום דברים במחשבים? כאילו, סרטונים, הודעות, תמונות… אבל תחשבו על זה, פעם מחשבים היו ענקיים! מסתבר שלפני יותר מחמישים שנה, בשנת 1971, בפעם הראשונה בהיסטוריה, שופט אישר צו חיפוש שמתייחס למערכת מחשב כאילו היא איזה ארגז שאפשר לחפש בו דברים ולתפוס אותם! הזוי, נכון? בואו נצלול לתוך הסיפור הזה ונראה איך הכל התחיל.
You might also like
מה? חיפשו מה במחשב ב-1971?!
בקיצור, הסיפור מתחיל עם איזו חברה שנקראת University Computing Company. הייתה להם תוכנה סודית, סוג של תוכנה לגרפיקה מרחוק (remote-plotting system). שווה איזה 15,000 דולר, שזה היום בערך 120,000 דולר! משוגע! המשטרה חשדה שמישהו גנב להם את התוכנה, אז הם ביקשו אישור מבית המשפט לחפש במשרדים ובבתים של החשודים.
הקטע המצחיק הוא, שהם לא ידעו בדיוק מה הם מחפשים! הם ביקשו לחפש "בנק זיכרון מחשב או מכשירי אחסון נתונים אחרים" וגם "דפי פלט מחשב". כאילו הם מנסים להבין מה זה בכלל הדבר הזה שנקרא מחשב. פעם ראיתי סרטון כזה באינסטגרם, אנשים מנסים להסביר איך עובד אינטרנט, קורע!
כרטיסי ניקוב: המדיה החברתית של שנות ה-70?!
אז מה היה הקטע עם האחסון פעם? כרטיסי ניקוב (punch cards)! שמעתם על זה? זה היה כמו דיסק און קי של פעם. כל כרטיס היה שורה אחת של קוד, ואם היית צריך תוכנה שלמה, היית צריך אלפי כרטיסים! תארו לעצמכם לאבד כרטיס אחד… בלגן!
- כל כרטיס – שורה אחת של קוד.
- אלפי כרטיסים – תוכנה שלמה.
- לאבד כרטיס – כמו למחוק פוסט באינסטגרם בטעות!
כרטיסי ניקוב היו כמו מדיה חברתית של פעם, רק שהם היו עשויים מקרטון! אני מתאר לעצמי איך זה היה לשמור על אלפי כרטיסים כאלה מסודרים. יותר גרוע מלסדר את החדר שלי!
החוקרים מתמודדים עם "ראיות דיגיטליות"
בקיצור, החוקרים הבינו שאם גנבו את התוכנה, היא יכולה להיות גם על הכרטיסים וגם בתוך המחשב. אז הם רצו אישור לחפש הכל. ג'יי בקר כתב על זה ספר בשם "חקירת פשעי מחשב", וזה נתן הצצה איך החוקרים התמודדו עם הבעיות האלה של "ראיות דיגיטליות" כבר בשנות ה-70.
בקר הסביר שהמידע במחשב הוא "דחוס" יותר מבכל מערכת מידע אחרת. כאילו, קלטת אחת יכולה להכיל מידע כמו מדף שלם של ספרים! ואת רוב המידע הזה אי אפשר לראות בלי לתרגם אותו. זה כמו לנסות להבין משהו שכתוב בשפה זרה.
איך חיפשו מידע בתוך המחשב?
החלק הכי מדהים זה איך הם חיפשו את המידע. הם לא סתם לקחו את המחשב. הם יצרו רשימות של כל הקבצים שהיו במערכת, והם העתיקו הכל לקלטות מגנטיות, כדי לשמור על המידע. בקר הדגיש שחשוב מאוד לשמור על הראיות בצורה שלא תשתנה. זה כמו לשמור צילום מסך של צ'אט לפני שהוא נמחק!
הנה כמה טיפים מה זהב של ג'יי בקר:
- ליצור רשימות של כל הקבצים: ממש כמו סדר בתיקייה, רק יותר חשוב.
- להעתיק הכל לקלטות מגנטיות: גיבוי, גיבוי, גיבוי!
- לשמור על הראיות שלא ישתנו: זה כמו לשמור סוד, רק יותר רציני.
מצחיק לחשוב, אבל זה די דומה למה שאנחנו עושים היום, רק שהכל הרבה יותר מהיר וקטן.
בעיה שלא השתנתה: יותר מדי מידע!
בקר הזהיר שאם מחפשים במחשב, צריך להיות מאוד ספציפיים במה שמחפשים. כי המחשב יכול להכיל "כמות עצומה של תיאורים" והחוקר צריך לכסות כל חלק במערכת. זה כמו לחפש מחט בערימת שחת! או יותר נכון, לחפש מילה ספציפית בתוך כל הטקסטים בטלפון שלי.
אפילו היום, יותר מחצי מאה אחרי, הבעיה הזאת עדיין קיימת. יש יותר מדי מידע! הטכנולוגיה השתנתה, אבל הבעיה נשארה אותה דבר.
מה למדנו מהסיפור הזה?
אז מה למדנו? קודם כל, שגם לפני 50 שנה המשטרה התמודדה עם פשעי מחשב. ושנית, שהרבה מהבעיות שאנחנו מתמודדים איתן היום, כמו כמות עצומה של מידע, היו קיימות גם אז.
הסיפור הזה מראה לנו שהטכנולוגיה משתנה, אבל האתגרים נשארים. אז בפעם הבאה שאתם רואים סרטון טיקטוק על איך לשמור על הפרטיות שלכם באינטרנט, תזכרו שזה משהו שאנשים התמודדו איתו במשך עשרות שנים!
אז יאללה, תחשבו על זה בפעם הבאה שאתם גולשים באינטרנט. זה עולם מטורף ומעניין! נסו לחשוב איך כל זה התחיל ותזכרו שההיסטוריה של המחשבים ממש מגניבה. ספרו לי אם גיליתם עוד עובדות מעניינות!
